לעבוד עד שמתים? למי הפנסיה לא תספיק ומי מנגד יכול לפרוש מוקדם – מצב עולמי

בעולם מדברים יותר ויותר על סוף עידן הפרישה ועל אנשים שיעבדו עד גיל 70, 75 ואפילו מעבר. זה נשמע הגיוני: תוחלת החיים עולה, מערכות הפנסיה מתקשות והממשלות מעלות את גיל הפרישה. אלא שבאותו זמן קורה משהו הפוך – שוקי המניות הגדילו מאוד את החסכונות, מאות אלפי אמריקאים כבר מחזיקים יותר ממיליון דולר בחשבון הפנסיה, וגם בישראל פנסיית החובה ושנים של עליות בשווקים שינו את התמונה. אולי העתיד אינו לעבוד עד שמתים, אלא עולם שבו חלק יעבדו יותר כי הם חייבים, וחלק יוכלו להפסיק מוקדם יותר כי יש להם הרבה יותר כסף

ענת גלעד , אתר ביזפורטל

יש עכשיו אופנה חדשה לדבר על מותה של הפנסיה. הרעיון נשמע אפילו משכנע: בני אדם חיים הרבה יותר, ילד שנולד היום עשוי להגיע לגיל 90 ויותר, קשה לממן 25 או 30 שנה בלי לעבוד, ממשלות מתקשות לשלם פנסיות נדיבות כמו פעם, ולכן גיל 65 או 67 יהפוך בסוף לעוד יום עבודה רגיל. מי שיהיה בריא ימשיך לעבוד עד 70, עד 75 ואולי עד שלא יוכל יותר.

יש בזה הרבה אמת, אבל זו חצי מהתמונה. באותו עולם בדיוק שבו אנשים חיים יותר נוצרו כמויות עושר שלא היו קיימות לפני דור. שוקי המניות עלו לאורך עשרות שנים, ההפרשות לפנסיה גדלו, חיסכון אוטומטי הפך לנורמה במדינות רבות, עובדים מחזיקים מניות דרך קרנות הפנסיה גם בלי לדעת איזו מניה יש להם, ולחלק גדול ממעמד הביניים יש היום בגיל 60 נכסים פיננסיים שהוריהם לא חלמו עליהם.

השאלה האמיתית היא כבר לא האם הפנסיה מתה, אלא מי יוכל להרשות לעצמו לפרוש, מי ירצה להמשיך לעבוד ומי פשוט לא יקבל את האפשרות ל….

הטענה הקיצונית מגיעה עכשיו מארה"ב. ההיסטוריון לורנס סמואל, שכתב ספר על עלייתו ונפילתו של רעיון הפרישה האמריקאי, טוען שהמודל של אדם שעובד עד 65 ואז עובר לעשרים שנה של גולף, טיולים ודיג נגמר. יותר אמריקאים מבוגרים ממשיכים לעבוד, חלקם בגלל כסף וחלקם משום שהם מעדיפים להימנע מהיעלמות ביום אחד משוק העבודה. ב-2025 כבר 19.1% מהאמריקאים בני 65 ומעלה היו
כמעט כל העולם המפותח מזדקן. לפני 30 שנה היו במדינות ה-OECD בערך 21 בני 65 ומעלה על כל 100 אנשים בגילי העבודה, היום יש כ-33, ובעוד כשלושה עשורים המספר צפוי להתקרב ל-55. אין כאן קסם: פחות עובדים יצטרכו לממן יותר פנסיונרים, יותר בריאות ויותר סיעוד. לכן גילי הפרישה עולים. גיל הפרישה הרגיל לגברים במדינות ה-OECD עומד כיום בממוצע על …

מהפכה אחת היא דמוגרפית. מי שמגיע היום לגיל 65 במדינות המפותחות יכול לצפות בממוצע לעוד כ-19 שנה אם הוא גבר וליותר מ-21 שנה אם היא אישה, ובעתיד התקופה הזו צפויה להתארך עוד. פרישה בגיל 60 מול תוחלת חיים של 90 פירושה מימון של שליש מהחיים בלי משכורת, משימה מורכבת גם למי שחסך יפה.

במקביל מתרחשת מהפכה פיננסית. הרבה יותר אנשים מחזיקים נכסים פיננסיים, והרבה יותר מהשכר עובר מדי חודש אוטומטית לחיסכון…..

לעבוד יותר יכול להיות מצוין, אם זו בחירה
יש הרבה טיעונים טובים בעד עבודה בגיל מבוגר. עבודה נותנת מסגרת, אנשים, תחושת ערך, פעילות מחשבתית והכנסה. אדם בן 68 שעובד שלושה ימים בשבוע במקצוע שהוא אוהב אינו בהכרח קורבן של קריסת מערכת הפנסיה, ייתכן שהוא פשוט מעדיף לעבוד.

המודל הישן, שבו ביום אחד אדם עובד במשרה מלאה ולמחרת הוא פנסיונר, נראה באמת מיושן. סביר שהעתיד יהיה גמיש הרבה יותר: פחות משרה מלאה, יותר ייעוץ, עבודה עצמאית, פרויקטים, הוראה, דירקטוריונים, עבודה מהבית או שלושה ימים בשבוע. אדם יכול להתחיל לקבל פנסיה ולהמשיך לייצר הכנסה, לא כדי לשלם את חשבון החשמל אלא בשביל עוד הכנסה, עניין וקשר לעולם. זו יכולה להיות דווקא התפתחות חיובית.

הבעיה מתחילה כשהופכים את התיאור הזה לאידיאולוגיה ואומרים לכולם להתרגל לעבוד עד המוות….

לחצ/י כאן לקריאת המשך הכתבה באתר ביזפורטל